אגדה סקנדינבית חלק 3

קמים מוקדם מוקדם לבוקר גשום.
על החלון טיפות הגשם, אני מצוידת במטרייה יורדת לסופר הפינתי וקונה בנרווגיה כל טוב מצרכים לארוחת בוקר ישראלית. יש לי חיבה יתרה למרכולים בחו"ל אני טובעת בכל הטוב, בוחנת את האריזות. מתמהמהת.
הצוות מגיע, אני שוב מרוגשת לראות את הדינמיקה בין שלושתן וכמה הן יפות יחדיו, מתחילות איפור ושיער.
בחוץ מתבהר, החלטנו לנצל את יופיה של השכונה ולצלם בה את הסט הראשון. העיר הציורית – שניראת כמו גלויה פוגשת את האחיות.
בין לבין אנחנו פוגשים את בעל הדירה, מכירים לו את החברות שלנו, הוא מתפעל ומספר שאשתו בעברה הייתה סופר מודל ועל הדרך מספר כי רכש בבניין 3 דירות. אנו מתפעמים וממשיכים לדרכינו. בהמשך עוד נגלה עליו מידע חשוב.
הכל רטוב, וריח הגשם חודר לנשמה, אנחנו נוסעים ליער.
לוקח לנו מספר רגעים להסדיר את הנשימה מהמראות שנגלים - 50 גוונים של ירוק (כזה שלא רואים במחוזותינו), ברווזים, סלעים, בתי סירה אדומים, חוף אבנים, פטריות יער והמון מים.
אני אוספת מהאדמה עלים, טחב יער לח, אצות, אבנים. הן מתבוננות בי בפליאה: "מה אין לכם יערות בישראל"?.
הצילומים מתקדמים וזורמים וגם מזג אוויר שאיים עלינו בבוקר השתנה לטובה.
אנחנו מחליפים חמישה סטים, תוהים באיזה פינה של הטבע נצלם כל סט. באורך פלא כל סט מקבל את הפינה המושלמת עבורו.
הגענו לסט האחרון – סווטשירט פסים רחב אשר מוצא את ייעודו על המקפצה הירוקה.
הבנות האמיצות שלנו זורמות ובלי כל חשש עולות לקצה המקפצה – מה לא עושים בשביל צילום טוב.
סיימנו את היום שהתעלה על הציפיות. אנחנו מחזירים את האחיות הביתה, ואמא שלהן מתעקשת להכין לנו ארוחת ערב מקומית - תבשיל סלמון וירקות שורש.
בעוד התבשיל בתנור, אנחנו מלמדים אותה להכין טחינה.
את הקינוח היא מגישה לנו במרפסת, אנחנו מתפעלים מהנוף. יש תחושה שאפשר לראות משם את כל ברגן.
הגיע הרגע, צריך להיפרד מהבנות ואני תוהה לעצמי האם זו פרידה לתמיד? מה הסיכוי שעוד נתראה?